אמטל מחשבים בע"מ נ' FZE BENQ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה של הנתבעות 1 ו- 2, חברות זרות שמושבן בדובאי ובטיוואן, לקבוע כי כתב התביעה שהגישה התובעת נגדן ונגד נתבעת נוספת, היא נתבעת 3, גטר טק בע"מ (להלן: "גטר"), לא הומצא להן כדין.

2.עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין הפרתו של הסכם הפצה בלעדי שבין התובעת לבין הנתבעת 1, לפיו הפיצה התובעת את מוצרי הנתבעת 1 בישראל. הנתבעת 2 היא חברת האם של הנתבעת 1 והיתה אחראית לייצור המוצרים ששווקו על ידי התובעת בישראל. לטענת התובעת, גטר היא שגרמה להפרת חוזה הבלעדיות.

3.התובעת ביקשה להמציא את כתב התביעה לנתבעות 1 ו- 2 באמצעות גטר, ומשכך, הוגשה הבקשה שבפניי.

4.התובעת טוענת כי גטר היא מפיצה בלעדית של מוצרי הנתבעות 1 ו- 2 בישראל וכי קיים קשר אינטנסיבי בין גטר לבין הנתבעות 1 ו- 2, ולפיכך ניתן לקבוע כי גטר היא מורשה בהנהלת עסקים לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

5.מנגד, הנתבעות 1 ו- 2 טוענות כי מדובר בנסיון מלאכותי של התובעת לקנות סמכות בינלאומית בדרך לא דרך, במקום להיזקק להליך של המצאה אל מחוץ לתחום. עוד טוענות הנתבעות 1 ו- 2 כי לנתבעת 2 אין כל מעורבות בפעילות המתנהלת בין הנתבעת 1 לבין גטר, וכל תפקידה הוא לשמש צינור להעברת הכספים מגטר לנתבעת 1. הנתבעות 1 ו- 2 טוענות כי היחסים בין הנתבעת 1 לבין גטר הם יחסים רגילים שבין יצרן למפיץ, וגטר אפילו אינה נהנית ממעמד של מפיץ בלעדי.

6.פסק הדין המנחה בסוגייה של מורשה בהנהלת עסקים הוא רע"א 2652/94 עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ, [פורסם בנבו] תק-על 94(3), 409 , 411 (1994), שם נפסק:

"ראוי לעמוד על שלש נקודות העולות מאותו ענין: האחת - שאין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לענין שאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. השנייה, על מנת להחליט האם המצאת המסמכים הינה אפקטיבית במובן האמור, אין להסתמך על הראיות בדיעבד, דהיינו אין להסתפק בשאלה האם בפועל הגיע דבר ההליכים לידיעת הנתבע, אלא יש לבחון את הענין מנקודת מבט נורמטיבית ... השלישית, בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל ענין על פי נסיבותיו."

בצדק טוענות איפוא הנתבעות 1 ו- 2 כי עצם העובדה שדבר קיומה של התביעה נגדן נמסר להן על ידי גטר, אין בה די כדי לקבוע כי המסירה באמצעות גטר היא מסירה כדין, שכן מה שקובע אינו מבחן הידיעה אלא מבחן נורמטיבי.

7.במקרה דנן, לא שוכנעתי כי הקשרים שבין גטר לבין הנתבעות 1 ו- 2 הם קשרים בדרגת אינטנסיביות כזו עד אשר ניתן לקבוע כי גטר היא מורשה בהנהלת עסקים כמשמעות מונח זה לפי תקנה 482. לא שוכנעתי כי גטר היא אכן מפיץ בלעדי של מוצרי הנתבעות 1 ו- 2 בישראל, ולא נסתרה טענתן של הנתבעות 1 ו- 2 לפיה גטר היא מפיץ רגיל, ולא מפיץ בלעדי. גם אם אניח כי התובעת עצמה שימשה בעבר מפיץ בלעדי של הנתבעות 1 ו- 2 בישראל, דבר שנתבעות אלה מכחישות, אין בכך כדי להעיד כי גם המפיצה הנוכחית - גטר- נהנית ממעמד של מפיץ בלעדי.

8.גם העובדה שגטר מציגה את עצמה בפרסומים שונים כמפיצה בלעדית של מוצרי הנתבעות 1 ו- 2, אינה יכולה לחייב את הנתבעות 1 ו- 2, שלא הציגו מצג כאמור ואשר כופרות בכך שגטר קיבלה מעמד כזה.

9.במידה רבה מבקשת התובעת ללמוד על הקשר האינטנסיבי שבין גטר לנתבעות 1 ו- 2 מתוך נסיון העבר שלה עצמה בקשר עם נתבעות אלה, בעת ששימשה מפיצה שלהן בישראל (לטענתה, מפיצה בלעדית), אלא שלא די בכך על מנת ללמוד מהו טיב היחסים שבין הנתבעות 1 ו- 2 לבין גטר, במיוחד לנוכח העובדה שלא שוכנעתי כי גטר אכן נהנית מבלעדיות בהפצת מוצרי הנתבעות 1 ו- 2 בישראל.

10.העובדה שגטר עושה שימוש בלוגו של הנתבעות 1 ו- 2 אף היא אינה מלמדת על קיומו של קשר אינטנסיבי ברמה הנדרשת לפי תקנה 482, שכן ברי כי מפיץ של מוצרים בישראל יבקש לעשות שימוש בלוגו של היצרן, כאשר מדובר ביצרן בעל מוניטין כמו במקרה דנן.

11.למען שלמות התמונה יצויין כי אין כל קשרי בעלות או ניהול בין גטר לבין הנתבעות 1 ו- 2.

12.ודוק: בצדק טוענת התובעת כי מי שמפיץ את מוצריו בישראל אמור לצפות כי ייתבע לדין בישראל, אך אין בכך דבר וחצי דבר עם השאלה כיצד ממציאים את כתב התביעה לנתבע כזה.

13.אשר על כן, אני נעתר לבקשתן של הנתבעות 1 ו- 2 וקובע כי המצאת התביעה להן באמצעות גטר, אינה יכולה להחשב כהמצאה למורשה בהנהלת עסקים לפי תקנה 482.

ככל שהתובעת מבקשת לנהל את התביעה גם נגד הנתבעות 1 ו- 2, עליה ללכת בדרך המלך הקבועה בתקנה 500, ולבקש היתר המצאה לחו"ל. אם לא תנהג כך תוך 30 יום, תימחק התביעה נגד הנתבעות 1 ו- 2 מחמת חוסר מעש.

14.התובעת תשלם לנתבעות 1 ו- 2 שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, י"ד אלול תש"ע, 24 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, רשם